top of page
Image by Bethany Legg

הסיפור שלנו

מטרתה העיקרית של עמותת אכפת היא לפעול למען שיכונם, קידומם, והעצמתם של דרי רחוב באמצעות הפעלת דירות ובתי מחסה.

העמותה מציעה לדרי הרחוב סיוע ראשוני, התערבות מניעתית וסיוע בהשתלבות מחודשת בקהילה ובחברה, כל זאת בתוך מסגרת קטנה ואינטימית.

פעילות עמותת "אכפת" פותחת בפני דרי הרחוב צוהר להשתלב חזרה בחברה הנורמטיבית.

לחברי המיזם ניסיון עשיר בעבודה עם גופים ציבוריים וממשלתיים בכל רחבי הארץ, ובכללם אגפי משרד הרווחה, יחידות לטיפול בדרי רחוב, יחידות עירוניות להתמכרויות, רשות שיקום האסיר, שירוטת בתי הסוהר, הסנגוריה הציבורית, בתי חולים, משרד הבריאות, סל שיקום, משרד הבטחון ועוד. 

Image by Devin Avery
Image by Will Swann

הבתים שלנו

הבתים שלנו

דירות ההוסטל הן מסגרות פתוחות הממוקמות בשכונות מגורים ותעשיה בקהילה, באזור תל אביב ובת ים.

החיים בהוסטל דומים במידה רבה לחיים בתא משפחתי. הדירות מרווחות, מרוהטות בצורה מלאה, בכל חדר מתגוררים בין דייר אחד לשלושה דיירים, וכל דירה כוללת מספר מקלחות וחדרי שירותים.

בדירות ישנם מרחבים משותפים לרווחת כל דיירי הבית - מטבח, סלון, מרפסת, טלוויזיה בכל חדר ואינטרנט אלחוטי.

המרחבים המשותפים בכל דירה מנוהלים על ידי הדיירים עצמם כחלק מהרצון לייצר ביניהם אינטרקציה. כמו כן, הדיירים עצמם אחראים על תחזוקת הבית ונקיונו.  תנאים אלה מאפשרים לדיירים לנהל אורח חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי.

בנוסף, הצוות מסייע ומלווה את הדיירים בהליכי מיצוי זכויות מול המוסדות השונים, לרבות- משרד השיכון והבינוי, ביטוח לאומי, רשויות מקומיות וכד'.  כמו כן, ניתנים לדיירים שירותי תמיכה וליווי מקצועי לאורך מרבית שעות היום. הדיירים משולבים בקהילה, יוצאים לתעסוקה ונעזרים בשירותים הקהילתיים בכדי לקדם את תהליך שילובם. במידת הצורך, הדיירים מופנים לגמילה בבית חולים, או במרכזי גמילה וקהילות טיפוליות ברחבי הארץ.

להיות דר רחוב במאה ה- 21

סיפורו של ט'

"אני בן 37. נולדתי במונגוליה.  אני בן לקצין מונגולי בהיררכיה מאוד גבוהה. אימי אשכנזייה. אני חצי אסיאתי וחצי אירופאי. אני בישראל 29 שנים. 

חוויתי טראומת נטישה קשה בגיל 14 ומצאתי את עצמי בלי בית בלי משפחה. אבא נפטר מאירוע מוחי ב- 2007. לא האמנתי בחינוך קומוניסטי ולא האמנתי שילד שלא מכין שיעורים במתמטיקה אז צריך להכות אותו. הייתי ילד עם תכנים עמוקים שעבר תופת ולא נכנע להם. 

בגיל 17 קעקעתי על עצמי קעקוע של הזאב האולטימטיבי הבודד. הייתי 12 שנים בכלא, לא ברצף. השתחררתי ב12 לאפריל 2019 מ20 חודש מאסר. הייתי אמן בבית סוהר; פיסלתי, ציירתי בבית הכלא. 

לפעמים בלילה אני מתפלל על כל החברים שעזבו אותי, על המשפחה שנטשה אותי, זה מאד עמוק. אני מבקש מאלוהים שיסלח להם. 

באותם יומיים האלו שצילמתי את הצילומים במצלמה, הייתי נורא עצוב. זה היה אחרי שהתנתקתי מהמשפחה שלי סופית. הרגשתי כאילו אני בורח מכל העוצמות שאני מרגיש, זה נתן לי סוג של תרפיה, הייתי מאד סקרן, מאד כואב. אני מרגיש שיש לי מסר. והמסר הוא שלא משנה מה אתה עובר בחיים אל תוותר על הבנאדם שבך. אל תשפוט בנאדם באשר הוא. כי תמיד אתה יכול להיות בנעליים שלו. 

אני נלחם למען חופש רוחני, למען ביטוי, למען פשוט להיות חבר. פשוט להרגיש חופשי."

ט' הגיע להוסטל והתגורר אצלינו במשך כשנה וחצי, לאחר מכן עבר לדרום הארץ והיום עובד כמדריך צלילה, מנהל זוגיות וחי חיים פרודוקטיביים.

דרי רחוב מצלמים, מתוך תערוכה בשיתוף עם people of the streets

צילומיו של ט' מתוך תערוכה מסכמת של שיתוף הפעולה בין עמותת אכפת ל "People of the Streets" - דרי רחוב מצלמים

bottom of page