הסיפור שלנו

"אני בן 37. נולדתי במונגוליה.  אני בן לקצין מונגולי בהיררכיה מאוד גבוהה. אימי אשכנזייה. אני חצי אסיאתי וחצי אירופאי. אני בישראל 29 שנים. 

​

חוויתי טראומת נטישה קשה בגיל 14 ומצאתי את עצמי בלי בית בלי משפחה. אבא נפטר מאירוע מוחי ב- 2007. לא האמנתי בחינוך קומוניסטי ולא האמנתי שילד שלא מכין שיעורים במתמטיקה אז צריך להכות אותו. הייתי ילד עם תכנים עמוקים שעבר תופת ולא נכנע להם. 

בגיל 17 קעקעתי על עצמי קעקוע של הזאב האולטימטיבי הבודד. הייתי 12 שנים בכלא, לא ברצף. השתחררתי ב12 לאפריל 2019 מ20 חודש מאסר. הייתי אמן בבית סוהר; פיסלתי, ציירתי בבית הכלא. 

לפעמים בלילה אני מתפלל על כל החברים שעזבו אותי, על המשפחה שנטשה אותי, זה מאד עמוק. אני מבקש מאלוהים שיסלח להם. 

באותם יומיים האלו שצילמתי את הצילומים במצלמה, הייתי נורא עצוב. זה היה אחרי שהתנתקתי מהמשפחה שלי סופית. הרגשתי כאילו אני בורח מכל העוצמות שאני מרגיש, זה נתן לי סוג של תרפיה, הייתי מאד סקרן, מאד כואב. אני מרגיש שיש לי מסר. והמסר הוא שלא משנה מה אתה עובר בחיים אל תוותר על הבנאדם שבך. אל תשפוט בנאדם באשר הוא. כי תמיד אתה יכול להיות בנעליים שלו. 

אני נלחם למען חופש רוחני, למען ביטוי, למען פשוט להיות חבר. פשוט להרגיש חופשי."